איתן קידרון – סייג לאחריות פלילית לסחר באברים

חוק השתלת אברים, התשס"ח-2008, פועל בשלושה מהלכים סימולטניים של היתר ואיסור באשר לסחר באברים. האחד הוא היתר למדינה ולגופים פרטיים מטעמה לסחור באברים ולתת תמריץ חומרי מטעם המדינה לתורמי אברים; השני הוא איסור פלילי על סחר באברים שלא בידי המדינה ומי מטעמה; השלישי הוא סייג לאחריות פלילית החל על תורם האבר, על מקבלו ועל בני משפחותיהם מדרגה ראשונה.

המאמר מתמקד במהלך השלישי – הסייג לאחריות הפלילית החל על התורם, על מקבל התרומה ועל קרוביהם – ומבקש לבחון את הצדקתו הנורמטיבית באמצעות שלושה צעדי נגד של ביקורת. הצעד הראשון הוא ביקורת על שני נימוקים שהועלו במהלך החקיקה כהצדקה לסייג יוצא הדופן – נימוק המצוקה המקהה דופי מוסרי ונימוק היעדר ההרתעה. הצעד השני עוסק בהצדקה ובמתן תוקף משפטי מחודש לנימוקי המדינה לסייג באמצעות דוקטרינת הצורך הפוטר. הצעד השלישי הוא ביקורת מחודשת על הסייג ועל היותו רחב מדי, צר מדי ופוגע בלגיטימיות של מערכת המשפט. המסקנה היא, שהגם שייתכן שראוי לסייג בדיעבד את האחריות הפלילית לסחר באברים של התורם, של מקבל התרומה ושל קרוביהם, לא ראוי לעשות כן לכתחילה.

המאמר זכה במקום הראשון בתחרות פרס מחקרי משפט למאמרים מצטיינים לתלמידי מחקר לשנת תשע"ד.

המאמר ראה אור בכרך ל(1).

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה דיני עונשין, כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s