פרופ' יצחק ברנד – ""הנושא ונותן בדברים" – בין התחייבות חוזית להסתמכות נזיקית"

במשפט האזרחי מתוארת זה מכבר מגמה של מילוי חללים, הנוצרים בדיני החוזים באמצעות דיני הנזיקין. מגמה זו מעבירה את מרכז הכובד של החוזה מן ההתחייבות אל ההסתמכות. במאמר זה נעשה ניסיון לתאר מגמה דומה במשפט התלמודי ובעקבותיו.

המשפט התלמודי נוטה להחליש את ההתחייבות החוזית, תחתיה צומחת ההסתמכות כגורם המחזק את ההתחייבות. על פי הנטען כאן, ביטוי לכך מצוי כבר בסוגיית התלמוד הדנה בהפרת התחייבות שבעל פה בהסכם מכר ('הנושא ונותן בדברים'). אפשר גם שזהו תפקידה של 'סמיכות הדעת' התלמודית (בשונה מ'גמירות הדעת'). בספרות הראשונים מתפתח המעבר שמהתחייבות להסתמכות והופך לשיטה, בבית מדרשו של רבי יום טוב בן אברהם אשבילי (ריטב״א). בחלק האחרון של המאמר נעמוד על משמעות המעבר מתחום החיובים שמן ההסכם אל תחום החיובים שמן הדין, ונבקש להדגימו באמצעות המוסד המשפטי 'תנאי בית דין', ובאמצעות התפתחות הלכתית מסוימת שבדיני שומרים.

קישור למאמר (זמין למנויי את nevo) –

http://tinyurl.com/zaz2sdu

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, משפט עברי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s