ד"ר יעקב חבה – "כוונה כחלק מהגדרת מעשה העבירה: במשפט העברי ובמשפט הישראלי"

שכלולה של עבירה פלילית מותנה בקיומם של שני יסודות על ידי עובר העבירה – יסוד עובדתי ויסוד נפשי. ביסוד העובדתי כלולים ההתנהגות האסורה והתוצאה שמבקשים למנוע, ואילו היסוד הנפשי מתייחס בדרך כלל למחשבה הפלילית שמתלווה לביצוע העבירה וקובע את מידת אשמתו של העבריין. ה'כוונה' נכללת על פי רוב במסגרת היסוד הנפשי של העבירה. אולם לעתים תפקידה של הכוונה משתנה, והיא מהווה חלק מהגדרת מעשה העבירה. המאמר מבקש לבחון את הכוונה בתפקידה השגרתי פחות, דהיינו כוונה המגדירה את מעשה העבירה, וככזו היא מהווה חלק מיסודותיה העובדתיים דווקא של העבירה.

הפרקים הראשונים יסקרו את תפקידיה השונים של הכוונה במשפט הישראלי ובמשפט העברי, תוך התמקדות במקרים שבהם היא משמשת כחלק מהגדרת המעשה האסור. הפרק השלישי יציע יישום של הדברים בעבירות נוספות במשפט הישראלי, וגם כאן בהסתייעות במשפט העברי. הפרק הרביעי יבחן את ההשלכות האפשריות של ההבחנה בין הכוונה כיסוד נפשי ובין הכוונה כמגדירה את מעשה העבירה.

קישור למאמר (זמין למנויי אתר nevo) –

http://tinyurl.com/jqelkjw

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה דיני עונשין, כללי, משפט עברי, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s