פרופ' בנימין שמואלי – "מי רוצה לקנות את הגט שלי? היבטים משפטיים וכלכליים של סחירות (commodification) הזכות להתגרש"

בשנים האחרונות מוגשות ברחבי העולם תביעות אזרחיות כנגד בעלים המסרבים לתת גט לנשותיהם מסיבות כלכליות, תוך סחיטת סכומים גבוהים עבור נתינתו. תביעות אלה הן בגדר 'שובר שוויון' – אם הפיצויים הנפסקים גבוהים דיים, קם לבעל תמריץ לחתום על עסקת חליפין, במסגרתה תוותר האישה על הפיצויים, תוך שהבעל יעניק לה גט ויוותר על דרישותיו הכספיות.
במאמרו, בוחן המחבר האם כלל ניתן לסחור בגט, או שמא מדובר בזכות אישית-משפחתית שלא ראוי להעבירה תהליך סחירות-קומודיפיקציה.
לצורך כך, נבחנים במאמר נימוקים שונים שנדונו בספרות לאיסור על סחירות בזכות – במטרה להגן עליה ועל המוכר אותה – תוך שהמחבר מסיק כי מסיבות שונות, אין בכוחם של נימוקים אלה לבסס איסור על סחירות גט.
לבסוף, בהנחה שגט אכן סחיר, בוחן המחבר מהו הכלל (קניין/ אחריות, בהתאם להבחנתם של קלברזי ומלמד) אשר בעזרתו ניתן להגן על הזכות. של מי הזכות, למעשה, כאשר בעל מסרב לתת גט לאשתו: האם מדובר בזכות קניינית של הבעל להיות נשוי ולסרב לתת גט – זכות הכפופה לחובת פיצוי לאשתו על הנזק שגורמת הפעלת זכות זו (כלל אחריות), או שמדובר בזכות של האישה להתגרש (כלל קניין), ולבעל אין כל זכות בסיטואציה של סרבנות?
לדברי המחבר, הדיון בעניין הקומודיפיקציה של הגט, והזכות לגירושין בכלל, הוא חלק מדיון נרחב יותר בשאלה עד כמה צדדים במשפט הפרטי בכלל, ובדיני משפחה בפרט, יכולים להסכים ביניהם, בעיקר כשמדובר בזכויות אישיות.
למאמר (זמין למנויי Nevo) –
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה דיני משפחה, כללי, כרך לא(1) - המשפט והשוק, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s